פסק-דין בתיק ת"פ 43999-01-11

הרקע

1.       ביום 13.7.11 הודה הנאשם בעובדות כתב אישום שהוגש נגדו, לפיו ביום 16.1.10, בסמוך לשעה 20:35, בתחנת הדלק "פז" בצומת הסירה בהרצליה, איים על המתלונן שיפגע בו, בכך שאחז מספריים בידו, הצמיד אותם לגרונו של המתלונן ואמר לו "צא מהחנות או שאני הורג אותך", כל זאת בכוונה להפחידו. נוסף על האמור, תקף הנאשם את המתלונן בכך שדחף אותו. לפיכך הואשם בתקיפה סתם, לפי סעיף 379 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק] ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק. כאמור - הודה במיוחס לו.

2.       ההודיה היתה במסגרת הסדר אליו הגיעו הצדדים באותו יום, לפיו הנאשם יודה, ישלח הן לממונה על עבודות השירות, אשר יבחן התאמתו לריצוי מאסר במסגרת עבודות שירות, אם כך יוחלט, והן לשירות המבחן, על מנת לקבל תסקיר אשר יבחן, בין השאר, אפשרות של המנעות מהרשעה. המאשימה הודיעה כי עמדתה למאסר בפועל, אך תשקול עמדתה בשנית לאחר קבלת חוות דעת הממונה והתסקיר, והסניגור חפשי בטיעוניו.

לפיכך, רשמתי הודאתו של הנאשם, אך לא הרשעתי אותו.

3.       ביום 16.1.12 הוחלף הייצוג של הנאשם ובא כוחו הנוכחי, עו"ד זידאן, ביקש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודיתו. בהחלטתי מאותו יום לא אפשרתי את החזרה מההודיה ופירטתי נימוקי בהרחבה. לאחר השתלשלות ענינים נוספת, שאין זה המקום לפרטה, לא נשמעו הטיעונים לעונש שנקבעו לאותו יום והדיון נדחה.

4.       ביום 24.10.12 נקבע התיק שנית לשמיעת הטיעונים לעונש. בפתח הדיון טען הסניגור כי כלל לא היה הסדר לענין העונש, וכי אינו מוכן לכבול את ידיו בטיעון. אפשרתי לצדדים לטעון בצורה פתוחה.

חוות דעת הממונה על עבודות השירות

5.       הממונה על עבודות השירות הגיש חוות דעתו ומצא את הנאשם מתאים לבצע עבודות שירות.

תסקיר שירות המבחן

6.       שירות המבחן הגיש תסקיר, ממנו עולה כי לנאשם אין הרשעות קודמות. הוא סיים 12 שנות לימוד, שלאחריהן השתלב בלימודים במכללת "עתיד" בעפולה במגמת הנדסאות פלסטיקה. הנאשם סיים את שנות לימודיו במכללה, אך טרם הגיש פרויקט גמר. צוין, כי הנאשם, חרף בקשת קצין המבחן, לא הציג אישור לימודים.

קצין המבחן ציין כי הנאשם ביטא בפניו תחושות של צער וחרטה על הארוע נושא כתב האישום, וסיפר לו שהארוע התרחש על רקע אי שביעות רצון המתלונן מהשירות שקיבל מהנאשם. כתוצאה מכך, התגלע ביניהם ויכוח צעקני שהסלים, ובמהלכו קילל המתלונן את הנאשם ואיים עליו בפגיעה, ואז - מתוך תחושת השפלה ולאור פומביות הארוע - הנאשם חש צורך להגיב. הוא הסביר לקצין המבחן כי הרקע לארוע היה התנהגותו הפוגענית של המתלונן כלפיו. הנאשם אמר לקצין המבחן שהמספריים בהם השתמש באירוע היו בזירה, והוא נטל אותם ללא שיקול דעת, כשכוונתו היתה להרתיע את המתלונן, לא לעשות בהם שמוש.

 קצין המבחן התרשם כי הנאשם מגיע ממשפחה המנהלת אורח חיים נורמטיבי, ללא בעיות מיוחדות, וכי מדובר בבחור המתפקד באופן נורמטיבי בדרך כלל, בעל מוסר עבודה ובעל שאיפות להתפתח. הוא אדם חברותי שאוהב לעזור לזולת, אך נראה כי בעיתות דחק ובעת שחווה פגיעה בכבודו, עלול להגיב באופן אימפולסיבי, כמשתקף מבצוע העבירה דנן. עם זאת, הנאשם מגלה יכולת להתבונן על מעשיו ומשמעותם, ומסוגל לזהות את הקשיים שעמדו בבסיס התנהלותו, אשר הובילו למעורבותו באירוע דנן. לכן, סבר קצין המבחן, כי יש מקום לשלב את הנאשם בטיפול במסגרת השירות, והנאשם קיבל את ההצעה והביע נכונות לשתף פעולה.

באשר להרשעה בדין ציין קצין המבחן: "בחרנו להמנע מנקיטת עמדה בסוגיית ההרשעה ולהשאירה לשיקול דעת כב' בית המשפט. זאת לאור העובדה שמדובר בעבירה קשה וללא מסמך המעיד על השלכות מוחשיות אם יורשע". עוד הוסיף קצין המבחן, כי אם יחליט בית המשפט שלא להרשיע את הנאשם, יומלץ להטיל עליו של"צ בהיקף של 250 שעות, וכן להעמידו בצו מבחן של השירות לתקופה של שנה, במהלכה ישולב בקבוצה טיפולית המתקיימת בשירות בחדרה, שמטרתה הרחבת היכולת לזהות מצבי סיכון וגורמים מכשילים, והפחתת הנטיה לאימפולסיביות.

טיעוני המאשימה לעונש

7.       בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה, כי מדובר בצעיר נעדר עבר פלילי. עם זאת, המעשה שביצע הנאשם הוא מעשה חמור: הוא איים על חייו של המתלונן, תוך הצמדת מספריים לגרונו ואמירה שיהרוג אותו. לדבריה, המתלונן מסר בהודעתו שהנאשם הצליח בעת הארוע לגרום לו לחשוב שהוא כמת. הנאשם אף דחף את המתלונן במהלך הארוע, ויש לזכור כי פוטנציאל הפגיעה של מספריים הוא לכל דבר כשל סכין.

לעניין ההמנעות מהרשעה ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשם אינו עומד בקריטריונים שנקבעו ב הלכת כתב. הנאשם לא הציג בפני שירות המבחן מסמכים המעידים על פגיעה עתידית אפשרית, ועובדה זו, בצד חומרת העבירה, מוציאה אותו מגדר המקרים המתאימים להמנעות מהרשעה.

המאשימה הציגה פסיקה בנושא איומים, שבוצעו תוך שימוש בסכין, על ידי מי שאין לו עבר פלילי מכביד (רע"פ 5998/09 שמאיב נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 1.11.09]). לדבריה, במקרים בהם מדובר מצד אחד בעבירות החמורות בהן עסקינן, ומצד שני בנאשם נעדר עבר פלילי, יש לקבוע את מתחם הענישה בין מאסר קצר ל-18 חודשי מאסר בפועל. במקרה דנן, סבורה המאשימה כי יש להשית על הנאשם מאסר בן עשרה חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

טיעוני הסניגור

8.       בטרם החלו הטיעונים לעונש, ביקש הסניגור לדחות את מועד הדיון פעם נוספת, על מנת לאפשר לקצין המבחן להפגש עם הנאשם פעם נוספת. זאת, מאחר שלטענתו, לא הוצגו לקצין המבחן פרטים חשובים ביותר בדבר הרקע למעשיו של הנאשם. לטענתו, ארעו מקרי שוד נוספים אליהם נחשף הנאשם במסגרת עבודתו בתחנות דלק אחרות, האחד - לפני הארוע נושא כתב אישום זה, והאחד - לאחריו, ויש במקרים הללו כדי להסביר את התנהגות הנאשם. דחיתי את בקשת הדחיה מאחר שמדובר בעובדות הידועות הן לנאשם והן לסניגור מזה זמן רב, ולמרות זאת, ואף שחלפו כתשעה חודשים מאז בוצע התסקיר, לא ביקש הסניגור לשוב ולהפנות את הנאשם לפגישה נוספת עם קצין המבחן. המתנה עם העתירה עד למועד הדיון נראתה לי כנסיון נוסף לדחות את מועד הטיעונים לעונש.